מה שאפשר להספיק בחצי יום לימודים...

ביום שישי שחררנו את ינון מלימודים לטובת טיול אופנים בפארק.

היו כמה מכשולים בדרך כמו ניפוח צמיגים עם ונטיל מצ'וקמק ומתקן אופניים סורר בערוב ימיו אבל התגברנו על כל הקשיים נסענו ביחד כעשרה קילומטרים ועצרנו בגלידה מונטנה בנמל.

ניתן לאמר בצורה אובייקטיבית שזה היה היום הכי פרודוקטיבי של ינון בשנת הלימודים האחרונה :)

נ.ב. השנה ב"ה עברתי 52 שבועות ללא החמצה אחת של יעדי הקלוריות השבועיים - סיכומים מרגשים בהמשך.

וכעת לתמונות:

לא מחפש Photo Finish

ככל שהזמן עובר קורה דבר מענין...

הפעילות הספורטיבית הפכה לדבר שבשגרה ללא רעש וצילצולים וללא זיקוקי דינור.

אני לא מחפש לשבור שיאים, לא רוצה להיות יווני בספרטא, לא זקוק לטפיחה על השכם ולא ממש חייב לשים תמונות אינפנטיליות מקו הגמר.

אני מחזיק מדדים שבועיים ומשתדל לעמוד בהם.

מגיע מוצ"ש חסרים לי 680 קלוריות, אני פשוט קם ויוצא החוצה לרוץ!

אם כך, ישאל השואל מדוע לכתוב בבלוג?

וכן הסיבות כדלקמן:

• לחלוק עם אנשים אחרים במצבי את המחשבות וההגיגים בתקווה שזה יעודד מישהו על פני היקום.
• הדין והחשבון השבועי הפומבי דוחפים אותי לפעול ולספר על דברים חיוביים.

שבוע טוב וכמו שקראנו בקול רועם היום בסיום חומש בראשית:

"חזק חזק ונתחזק"

גם כשחולים?

כן הכותרת פולנית משהו...

אבל ביום חמישי הייתי מצונן במידה רבה ואפילו לא הלכתי לעבודה (למרות שעבדתי מהבית כרגיל :)

לעת ערב גיליתי שיש לי עוד פחות מ-24 שעות לרוץ 20+ ק"מ!!! אתגר חדש בהחלט.

שמתי את נפשי בכפי והלכתי לחדר הכושר לרוץ יותר מ-7 ק"מ.

אמנם היה לי קצת קשה לנשום בהתחלה, אבל לאחר האימון קרו מספר דברים על גבול הנס:

• הפסיק לי הכאב ראש
• כנ"ל לגבי הצורך בממחטות אף
• הרגשתי הרבה יותר טוב

פשוט Mind over Matter.

אני יכול להסביר מה שקרה רק ע"י כך ששמתי את  ההיגיון בצד ונגשתי לעבודה.

גוף האדם יכול להרשים וגם לאכזב - הכל תלוי בראש! 

Let it snow

בשבוע האחרון עמדתי בפני אתגר דומה

נסיעת עבודה לסקוטלנד, שלג בגובה 20 ס"מ ומלון ללא חדר כושר לא מבשר טובות לאוהבי הפעילות הספורטיבית.

כדי לחפות על החיסרון  ביום החזרה (יום חמישי) רצתי כ-11 ק"מ ולמחרת שעה ספינינג (סה"כ 1400 קל' כדרוש).

לא יכולתי לוותר על כך במיוחד שחג החנוכה בפתח וסימנו העיקרי - שמן המסמל את הסודות הכמוסים ביותר של התורה - 'רזין דרזין'