יום שישי 12-MAR אחת עשרה בבוקר לערך החלטתי לצאת שוב לריצה לכיוון פארק סיבל בשמש הקופחת (*)
ענת (אשתי) אמרה לי בצורה חדה וקולעת: "אתה משוגע"! עניתי שביידיש זה נשמע יותר טוב ויצאתי.
הפיזיקה מיהרה לתת את אותותיה, אחרי 7 ק"מ של ריצה בקצב טוב ללא מים ובגד DryFit שחור פשוט הייתי על סף התמוטטות, מיד כמובן הורדתי מהירות כדי להחזיר שליטה אבל קצב הלב מיאן לרדת. רק לאחר מספר דקות שהרגישו כמו נצח הצלחתי לייצב את הדופק ולהוריד אותו...
ניתן לראות זאת יפה בגרף הבא (מהירות מול דופק), נקודת הקריסה מסומנת בקו אדום:
לשם השוואה תוצאת אימון דומה במזג אוויר הרבה יותר נוח:
מסקנות:
- לא קוראים תיגר על איתני הטבע
- לא יוצאים לריצה של 5km+ ביום קייצי בלי מים
- לא לובשים שחור ביום קייצי
- תמיד, אבל תמיד מקשיבים לאשה (גם בתחומים אחרים)
(*) פעם הבאה תזכירו לי שעדיף לרוץ בגשם...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה