עבודה מנטאלית בריצה על מסלול בחדר כושר

אני מדבר עם הרבה מאד אנשים שפשוט לא מצליחים להתמיד או אפילו ברמה היותר בסיסית לעלות על מסלול ריצה בטענה שזה משעמם (התייחסתי בעבר לטענות אחרות כמו אני לא מסוגל לרוץ וכו')

בתור אחד שרץ מדצמבר 2008:

1970 ק"מ ושרף 123,422 קלוריות

הסוד הקטן שאני יכול לגלות שאימון גופני ולא משנה אם הוא אירובי או אנ-אירובי כשלעצמו הוא לא ממש כיף.. (כן גם אם יש מוסיקה טובה). להחזיק גוף בדופק 160+ במשך שעה זה לא תענוג צרוף (למרות שיש ממד מסויים של התמכרות לסבל...) אבל ברגע שהמטרה ברורה ומוחשית ומצליחים להיות סבלניים ולהכניע את הנפש הבהמית התוצאות לא מאחרות לבוא!!!

• מדדי הבריאות משתפרים
• ההיקפים יורדים
• פחות עייפים
• נראים ומרגישים יותר טוב

לרוץ שעה בחדר כושר על מסלול קשה לי הרבה יותר מריצה בחוץ גם אם זה מול ערוץ Discovery. אבל מה לעשות שבימים המטורפים האלה אתה מתאדה אם אתה לא רץ ב-4 בבוקר אז אין ברירה וצריך לרוץ בתנאים סטריליים.

היו ועדיין יש לי מאבקים מנטאליים קשים כדי להחזיק מעמד על המסלול לאורך זמן...

מה לא ניסיתי:

• לא להתסתכל על לוח התוצאות - אחרי נצח אתה מסתכל ורואה שעברו 17 דקות מתוך 60...
• שיטת מורעלי גולני - לכסות את לוח התוצאות במגבת ולרוץ כמו סוס - כנ"ל
• להסתכל מידי פעם - מתסכל

השיטה שבאופן מפתיע עובדת אצלי - להסתכל כל הזמן על מונה הקלוריות והמרחק. להתבונן בנחת על מה שכבר עברת ולהחזיק מעמד... מרגע שעוברים את החצי זה נהיה עוד יותר קל ולקראת הסוף זה לא בעיה כי נשאר ממש קצת. 

כמו שכתוב "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו" (קהלת ב') - תסתכל על מה שכבר עברת (צד ימין של הספר) ולא מה שנשאר לך (צד שמאך של הספר).

לסיכום לרוץ על מסלול נייח זה לא קל, לעיתים, מעט מתסכל אבל: אפשרי ונושא פירות