בשנת 2010, כתבתי כאן בבלוג על החוויה המיוחדת של כניסה למצב מדיטטיבי תוך כדי ריצה. הפוסט ההוא, שהתמקד בשיר “The loneliness of the long distance runner”, היה רגע של התבוננות פנימית ואנרגיה מחודשת שנולדה מתוך תנועה. מאז, עבר יותר מעשור. על הדרך עברו עליות ומורדות, תובנות ונפילות, אבל תמיד נותרה השאיפה לשיפור מתמיד.
במהלך השנים האלו הגעתי בעזרתם המתמשכת של רבים וטובים ליעדים חשובים – ירידה למשקל הרצוי, איזון BMI ותוצאות תקינות בבדיקות הדם. כל אלו היו שלבים משמעותיים, מלאים ברעש והתרגשות על הישגי הדרך. אך בדיוק כמו שבחיים יש רגעי שיא, יש גם את מה שמגיע אחריהם – השגרה. השמירה על ההישגים דורשת לא פחות מאמץ, ולעיתים אף יותר.
השלב הנוכחי של המסע מתמקד בשימור הקיים ובקביעת יעדים ארוכי טווח בכושר ותזונה. השינוי כאן הוא לא רק פיזי, אלא בעיקר מנטלי. האתגר אינו עוד ב"לכבוש פסגה" אלא בניהול חכם ועקבי של השגרה. לא עוד סערות גדולות, אלא התמדה יומיומית, עמידה בפיתויים, בחירה מודעת בכל רגע מחדש, גם כאשר ההרגלים הבריאים כבר התקבעו.
רבינו הזקן בספר התניא מסביר על “הדרך הארוכה והקצרה”, שמסמלת מסלול חיים של עבודה פנימית עמוקה ומחושבת. התובנה הזו מתחברת באופן טבעי גם למסע בתחום התזונה והכושר. הדרך לשינוי אמיתי ובר-קיימא אינה מסתיימת עם השגת היעדים הראשוניים; היא ממשיכה באותה “דרך ארוכה” שמסייעת לשמור עליהם לאורך זמן.
גם בקבלה זוג הספירות הנצח והוד מכונות בתיקון פתח אליהו בשם "תרין שוקין" ולא בכדי היות ובהתמדה דרוש לעיתים צעידה קדימה מבלי להקשיב לפלפולי השכל.
בעידן שבו כולנו מחפשים תוצאות מהירות ופתרונות קסם, יש ערך רב בהבנה שדווקא ההתמדה היום-יומית, השקטה לעיתים, היא זו שבונה שינוי אמיתי ובר-קיימא. בין אם מדובר בריצה, תזונה או כל תחום חיים אחר, המסע תמיד נמשך. והיופי? בכל רגע יש לנו הזדמנות לבחור, לחדש ולחזק את ההחלטות שכבר עשינו.
אז בעודכם ממשיכים בדרככם, זכרו: גם אם הרעש והצלצולים של ההתחלות הראשוניות שוככים, העבודה היומיומית היא זו שמאפשרת לכם לצעוד בדרך הארוכה, הקצרה באמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה